החלטה בתיק ע"מ 3197/09

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של זריקת חפץ מבעיר, עבירה נוספת של יידוי חפצים, וכן עבירה של פעילות נגד הסדר הציבורי. לפי הנטען בכתב האישום, החל מהמחצית הראשונה של שנת 2008 ועד תחילת 2009, בשלוש הזדמנויות שונות, יידה המשיב ביחד עם אחרים, בקבוקי תבערה שאותם ייצרו: בפעם הראשונה, במחצית 2008, כל אחד מהמעורבים, יידה בקבוק תבערה אחד שייצר, לעבר רכבים שנעו על כביש 443; שלושה חודשים לאחר מכן שוב יידו המשיב וחבריו בקבוקי תבערה לעבר כביש 443, וחודשים אחדים לאחר מכן יידו המשיב וחבריו בקבוקי תבערה לעבר רכב צבאי שנע בכפר בית סירא. עוד נטען כי בתקופה האמורה, יידו המשיב וחבריו במספר רב של הזדמנויות, אבנים לעבר כביש 443 ורכבים שנעו עליו, וכן לעבר כוחות צה"ל שפעלו בכפר בית סירא. כמו כן, הם הבעירו צמיגים במספר רב של הזדמנויות בסמוך למכשול התפר,על מנת למשוך את כוחות הביטחון ולהשליך עליהם אבנים לאחר מכן.

בימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, והורה על שחרורו בתנאים מגבילים ובכללם ערבות והפקדה כספית. השופט הנכבד קמא נימק החלטתו בזמן הרב שחלף מאז נגבו העדויות המפלילות מעדי התביעה 2 ו-3 ביום 09/02/09, ועד למעצרו של המשיב כ-7.5 חודשים לאחר מכן, ביום 30/09/09. לדבריו, השיהוי הממושך שאין לו הסבר מניח את הדעת, מקהה מהמסוכנות ומאפשר את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בשים לב לעברו הנקי. מכאן הערר שבפני, כאשר לטענת התביעה, מעשיו המתמשכים, החוזרים ונשנים, של המשיב מלמדים על מסוכנותו הרבה, שלא ניתן לתת לה מענה בחלופת מעצר. לעומת זאת, הסנגור טוען כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. בימ"ש קמא לא הצביע על קושי ראייתי כלשהו, ובדין נהג כך, מפני שכתב האישום מתבסס על עדויות מפורטות של עדי התביעה 2 ו-3, אשר נגבו בשפה הערבית ותורגמו לעברית ע"י חוקר המשטרה, וגם המשיב באמרתו קושר את עצמו לחלק מהאירועים. לכן, אין ספק שיש ראיות לכאורה נגד המשיב.

אשר לעילה, מעורבות פעילה בייצור וביידוי של בקבוקי תבערה, יש בה מסוכנות של ממש, ולא אחת הסתיימו מעשים מעין אלה בפגיעה בחיי אדם. במיוחד אמורים הדברים, כאשר מדובר במי שעשה זאת בשלוש הזדמנויות שונות, שבאחת מהן נטלו חלק עוד ארבעה צעירים, שכל אחד מהם זרק בקבוק תבערה בזה אחר זה לעבר כביש ראשי, כביש 443, שהתנועה בו רבה בדרך כלל, וכמו לא די בזאת, הם השליכו גם אבנים לעבר הכביש, לאחר יידוי בקבוקי התבערה. מדובר בסדרה של מעשים חמורים, שיש בהם כדי ללמד על מסוכנות ממשית של המשיב. בכל הנוגע לפרט האישום הראשון, מדובר גם במעשים שיש בהם כדי לבסס חזקה של מסוכנות לפי חוק המעצרים בישראל, והלכה פסוקה היא גם בפסיקתו של בימ"ש זה כי יש במעשים אלה כדי לבסס עילה של מסוכנות שמחייבת מעצר עד תום ההליכים (ראו למשל ע"מ איו"ש 1123/05, ע"מ 4860/07 וכן ע"מ 3123/08).

אשר לטענה בדבר שיהוי, אכן לא ניתן הסבר מניח את הדעת, מדוע השתהו גורמי האכיפה מאז נאספו הראיות המפלילות ועד למעצרו של המשיב. מדובר בשיהוי של למעלה מ-7 חודשים. עם זאת, גם כאשר קיים שיהוי שאין לו הצדקה, השיהוי אינו חזות הכול, ויש לאזן בינו ובין שיקולים נוספים, לרבות נסיבות ביצוע העבירות ועילות המעצר הכרוכות בהן (ראו למשל בש"פ 387/89 זיאד בן מחמוד אגברייה נ' מדינת ישראל, תק-על 89(2), 804). בנסיבות שלפנינו, נוכח נסיבות החומרה שיש במעשיו של המשיב, קיימת מסוכנות ממשית, ואינני סבור כי יש בשיהוי האמור כדי להקהות ממסוכנות זו.

אוסיף עוד כי לא נעלם מעיני גילו הצעיר של המשיב שהינו יליד 13/07/93, וביצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו בהיותו קטין, אולם נראה לי כי המסוכנות הכרוכה במעשים החמורים המפורטים בכתב האישום, מטה את הכף וגוברת גם על הצורך להתחשב בגילו של המשיב.

סוף דבר, הערר מתקבל, והמשיב יהיה עצור עד תום ההליכים בעניינו בתיק זה. עם זאת, בנסיבות העניין ראוי כי בימ"ש קמא ייתן קדימות לטיפול בתיק זה, אשר נקבע להקראה בעוד ימים אחדים, בכדי שניתן יהיה לסיימו בהקדם האפשרי.

ניתנה היום, 15 באוקטובר 2009, כ"ז בתשרי התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא